פסק-דין בתיק ע"פ 9105/05

1.       לפנינו ערעור שתי הנאשמות על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט ג' ארנברג) בת"פ 11188/02, לפיו הורשעו השתיים, על-פי הודאתן ובמסגרת הסדר-טיעון, בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר - לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק). בגזר-הדין, שניתן בהסכמת הצדדים במסגרת הסדר-הטיעון, חויבה כל מערערת לשלם קנס בסך 10,000 ש"ח (ב-59 תשלומים רצופים ושווים), וכן להרוס את המבנה או להתאימו לתוכניות ולהיתרי בנייה החלים באזור, זאת עד ליום 19.6.06.

הרקע להגשת הערעור

2.       המערערות, אם ובתה, מתגוררות בבניין דו-קומתי בשכונת וואלג'ה שבדרום ירושלים (להלן - הבניין). המערערת מס' 1 מתגוררת בקומת-הקרקע של הבניין, ואילו המערערת מס' 2 מתגוררת בקומה העליונה. שטחה של כל קומה הוא כ-72 מ"ר.

3.       ביום 5.8.04 הגישה המשיבה לבית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לפי סעיף 212 לחוק (ב"ש 8151/04) להתיר לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים להרוס את הבניין. בבקשתה האמורה היא ציינה, כי מוצדק ליתן צו לפי סעיף 212 לחוק, הואיל ומי שביצע את עבירת-הבנייה בקומה הראשונה נפטר, והיות שמי שביצע את עבירת-הבנייה בקומה השנייה עזב את הבניין ועבר להתגורר במען בלתי ידוע באזור הנתון לשליטת הרשות הפלסטינית. הבקשה האמורה הודבקה על-ידי נציגי הוועדה המחוזית.

4.       שתי המערערות, אשר מתגוררות בנכס, ייפו את כוחו של עו"ד א' תוסיה-כהן לייצגן בב"ש 8151/04, כמי שאמורות היו להיפגע מביצוע ההריסה. בדיון שהתקיים ביום 20.10.04 הגיעו ב"כ המערערות וב"כ הוועדה המחוזית להסכמה, לפיה יוגש כתב-אישום כנגד המערערות בגין שימוש בבניין ללא היתר, וכי הבקשה לפי סעיף 212 תימחק.

5.       בעקבות ההסכמה האמורה, הגישה המשיבה ביום 2.11.04 כתב-אישום כנגד  המערערות בת"פ 11188/04, שבו הואשמו השתיים בשימוש במבנה ללא היתר - כל אחת בזיקה לקומה שבה היא מתגוררת.

6.       במועד שנקבע לפתיחת המשפט בת"פ 11188/04התייצבו המערערת מס' 2 ובא-כוחן של שתי המערערות, עו"ד א' תוסיה-כהן. בפתח הדיון הודיעו התובע והסנגור לבית-המשפט, כי הגיעו להסדר-טיעון, לפיו תודינה הנאשמות בעובדות המיוחסות להן בכתב-האישום, וכי במסגרת גזר-הדין תחויב כל אחת מהן בתשלום קנס בסך 10,000ש"ח, ובהריסת המבנה או התאמתו להיתר, זאת עד ליום 19.6.06. ב"כ המערערות הבהיר לבית-המשפט באותו דיון, כי מרשותיו מסכימות להסדר-הטיעון ומאשרות כי ידוע להן שההסדר אינו מחייב את בית-המשפט. בהמשך הורשעו שתי המערערות, על-פי הודאתן, בעבירה של שימוש במבנה ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק, והוטל עליהן העונש המוסכם האמור. על-פי דרישת בית-המשפט אף המציא עו"ד א' תוסיה-כהן לבית-המשפט, לאחר גזר-הדין, אישור בכתב מהנאשמת מס' 1, כי הסדר-הטיעון נעשה על דעתה, וכי גזר-הדין ניתן בהסכמתה. 

נימוקי הערעור

7.       ערעורן של המערערות הוגש על-ידי עו"ד א' פלג. מפיו של בא-כוחן הנוכחי של המערערות שמענו בפתח הדיון, כי הגיש את הודעת הערעור בעקבות פנייתו של אחיה של המערערת מס' 1, שהוא בנה של המערערת מס' 2. לדברי עו"ד פלג, את המערערת מס' 2 פגש היום לראשונה בבית-המשפט, ואת המערערת מס' 2 לא פגש מעולם ואף לא קיבל ממנה יפוי-כח. בקשתו לדחות את שמיעת הערעור למועד אחר - בין השאר על-מנת להגיש הודעת ערעור מתוקנת ולהיפגש עם המערערת מס' 1 לשם קבלת יפוי-כח -  נדחתה על-ידינו בפתח הדיון. במאמר מוסגר נעיר, כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש הערעור ללא קבלת יפוי-כח מהמערערות ומבלי לשוחח איתן, ובפרט כאשר הועלו בהודעת הערעור טענות בעניין טעות המערערות בהבנת הסדר-הטיעון שהגיעו אליו. בנוסף, לא היה מקום להעלות את בקשת הדחייה בפתח הדיון, ולא הועלה כל טעם להימנעות ב"כ המערערות מעשות כן מבעוד מועד.

8.       ב"כ המערערות טוען, כי מרשותיו לא ביצעו את העבירות שבהן הורשעו, והסדר-הטיעון, שאליו הגיעו עם ב"כ המשיבה, לא היה נהיר להן כלל ועיקר. הוא ציין, כי המערערת מס' 2 טענה לפניו, שהבינה כי היא מודה בביצועה של עבירת בנייה ללא היתר ולא בעבירה של שימוש במבנה ללא היתר. עוד הוסיף וטען, כי המערערות לא הבינו כלל את משמעות הסדר-הטיעון, ואם לא היו מגיעות להסדר המוסכם בעניין העונש, יש להניח כי בית-המשפט לא היה מטיל במסגרת גזר-הדין צו-הריסה, כאשר ההרשעה היא רק בעבירה של שימוש במבנה ללא היתר ולא בעבירה של בנייה ללא היתר. אשר-על-כן, הוא ביקש מבית-המשפט לאפשר למערערות לחזור בהן מהודאתן, וכפועל יוצא - לבטל את הסדר-הטיעון וגזר-הדין. לחלופין, ביקש מבית-המשפט לבטל את רכיב צו ההריסה שבגזר-הדין.

דיון

9.       המסגרת הנורמטיבית לחזרה מהודאה, מצויה בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורה כדלהלן:

"(א)    הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

(ב)     התיר בית המשפט לנאשם לחזור בו מהודייתו אחרי הכרעת-הדין, יבטל בית המשפט את הכרעת-הדין במידה שיסודה בהודיית הנאשם ויחדש את הדיון אם הדבר מתחייב מן הנסיבות".

10.     ההלכה הפסוקה מורה, כי רק במקרים נדירים וחריגים  יתיר בית-משפט לנאשם לחזור בו מהודייתו. בעניין זה נפסק, כי " היתר כאמור יהא מוצדק רק בנסיבות חריגות. אלו מתקיימות, למשל, כאשר מתוך מכלול הנסיבות מתעורר חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו החופשי או שאינו מבין את משמעות הודייתו" ( ע"פ 5622/03 פלוני  נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 2004(1) 3233, עמ' 3237). עוד נפסק, כי " בית המשפט יתיר לנאשם לחזור בו מהודייתו,  אם יתברר  לו כי היה פגם בהודייתו בעובדות מבחינת רצונו וכוונתו האמיתיים. כך למשל, אם הודה נאשם עקב טעות או הטעיה" ( ע"פ 763/03 ציון שמואל נ' מדינת ישראל  (תקדין-עליון 2003(2) 466).

11.     בנסיבות המקרה דנן, לא הציגו המערערות כל טעם המצדיק חזרה מהודאה. הטענות בדבר אי-הבנת הסדר-הטיעון, לא נתמכו בראיות כלשהן. נהפוך הוא: מפרוטוקול הדיון שהתנהל בבית-משפט קמא עולה, כי הסדר-הטיעון וההודאה שבאה בעקבותיו, היו בידיעתן ובהסכמתן של שתי המערערות. זאת ועוד: המערערות אינן חולקות על-כך כי הן מתגוררות בנכס, ועל-כן לא ברור מה הייתה הטעות בהודאה, אם הללו הואשמו אך בעבירה של שימוש בנכס ללא היתר.  הטענה הנוספת שהעלה הסנגור, לפיה בהסדר-הטיעון עשו המערערות מקח טעות בהסכימן למתן צו-הריסה, אינה מהווה עילה לחזרה מהודאה, ובפרט כאשר ההודאה ניתנה במסגרת הסדר-טיעון בהליך פלילי שהוגש בעקבות הסדר קודם, שנועד להמיר צו-הריסה לפי סעיף 212 לחוק בצו-הריסה שיפוטי במסגרת גזר-דין. טענת ב"כ המערערות - כי סנקציה של צו-הריסה במסגרת גזר-דין הנה חריגה בגין הרשעה בעבירה של שימוש בנכס ללא היתר -  אינה מדויקת כלל ועיקר. בית-משפט המרשיע נאשם בעבירה של שימוש בנכס ללא היתר, רשאי גם רשאי להטיל צו-הריסה במסגרת גזר-הדין, אף אם לא הורשע הנאשם בעבירה של בניית הנכס.

          לא מצאנו, אפוא, כל טעם המצדיק מתן היתר לחזרה מהודאה שניתנה במסגרת הסדר-הטיעון, ולפיכך - דין הערעור כנגד הכרעת-הדין וגזר-הדין להידחות.

בשולי פסק-הדין נשוב ונעיר, כי ראוי היה שב"כ המערערות ייפגש עם מרשותיו וישוחח עמן (שלא לדבר על קבלת יפוי-כח מהן), בטרם יעלה טענות כה חמורות בהודעת הערעור בדבר אי-הבנת הסדר-טיעון שהגיעו אליו באמצעות מי שייצג אותן בבית-משפט קמא .

ניתן היום, ה' באדר ב' תשס"ה (16 במארס 2005), בהעדר הצדדים (בהסכמתם).